אל האגודה לתרבות הדיור מגיעות אלפי פניות, חלקן מצחיקות, הזויות ומוזרות למדי

אברה קדברה בבית המשותף

מסתבר שעדיין מסתובבות בינינו מכשפות אמיתיות, כאלו שעוסקות בלחשים, קללות וכל מיני כישופים ומלמולים מוזרים. מכשפה כזו מתגוררת בבית משותף בשכונת קטמון שבירושלים. במשך זמן רב הכל התנהל על מי מנוחות: האישה קיללה ולחשה, ושכניה חיו את חייהם בשלווה. אבל אז עבר, כנראה, חתול שחור בין המכשפה לאחת משכנותיה, והיחסים הורעו. כל כך הורעו, עד שעובדת האלילים החליטה להטיל כישוף על השכנה. אבל לא מדובר היה בסתם כישוף, אלא במעשים של ממש. היא הניחה על סף דלתה של השכנה פגרים של עכברים וחתולים, מרחה דם על דלתה ועוד מעשים שונים ומשונים. כדי להגביר את אפקט הפחד, נהגה המכשפה לצאת בלילות ולדפוק עם מטאטא על חלונותיה של השכנה המפוחדת. כאשר המלחמה בין כוחות האור והחושך תוכרע – אתם תהיו הראשונים שתדעו.

חדר מדרגות גורמה

אנשים נורמלים, שומרי חוק וסדר, מרחיבים או משפצים את המטבח שלהם בדרכים המקובלות: מתכננים, שוברים קיר או שניים ו"גונבים" חלק מאזור אחר בבית. אבל אם אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – מה טוב. זה הרעיון שעלה במוחה של תושבת ירושלים, שהחליטה להרחיב את המטבח בלי להשקיע שקל. איך? פשוט מאוד: ליצור שלוחה שלו בחדר המדרגות של הבית המשותף. וכך, כבר יותר מעשרים (!) שנה היא מבשלת, מטגנת ואפילו עושה על האש בחדר המדרגות. בין אם מדובר בבישול גורמה או במאכלים עממיים – לשכנים פשוט נמאס (די באיחור, יש לציין). הם פנו לאגודה לתרבות הדיור, וזו מצדה פנתה לבשלנית המסורה בבקשה לחדול מהתחביב המוזר. מסתבר שאפשר גם אפשר להתווכח על טעם וריח.

חידה בלשית מתמשכת עמדה בפניהם של דיירים בבית משותף בתל אביב: מיהו הכלב שנוהג באופן קבוע לעשות את צרכיו במעלית? הדיירים התגייסו למשימה, חקרו, שאלו, בדקו וארבו לפושע, אך ללא הועיל – המנהג המגונה והריחני לא פסק. לא עזרו מודעות בלובי, איומים ומארבים. אחרי שהדיירים נואשו, עלה הרעיון להתקין על תקרת המעלית מצלמת וידאו זעירה שתנציח את המעשה – ובעיקר את העושה. לאחר מספר ימים הגיע הזמן להוציא מהמצלמה את הסרט ולצפות יחדיו בתוצאות. ההפתעה היתה מוחלטת: ה"כלב הסורר" כלל לא היה כלב. היה זה בנו הצעיר של ראש ועד הבית, שנהג – השד יודע למה – לעשות את צרכיו במעלית.

אל האגודה לתרבות הדיור מגיעות פניות רבות – יותר מכפי שתוכלו לתאר לעצמכם – הקשורות בריחות שונים ומשונים שעולים מדירות, מתפשטים בחדר המדרגות וחודרים לדירות אחרות. ריחות של מזון, של בעלי חיים ועוד. מקרה ריחני במיוחד התרחש בירושלים, שם התלוננה אחת הדיירות על ריחות עזים ולא מוכרים שעלו מדירת שכנתה. נציגי האגודה שהגיעו למקום גילו כי מקור הריח הוא חומרים כימיים חריפים, בהם עושה שימוש הדיירת – קוסמטיקאית במקצועה. הפתרון היה פשוט: ריחנים שנתלו בחדר המדרגות – כמו אלו שמקבלים בעת שטיפת הרכב – פתרו את הבעיה לחלוטין.

נקמה יצירתית מתוצרת עצמית

דייר בבית משותף בקריית היובל הגיש בקשה לתוספת בנייה. לאחר שקיבל את כל האישורים באופן חוקי, סיים חיש מהר את מלאכת ההרחבה של דירתו. אבל עיניים צרות לא חסרות במחוזותינו, ואחד השכנים החליט שחוק או לא חוק – הוא לא מתכוון לוותר. וכשהעיניים צרות – היצירתיות מתחילה להשתולל.

השכן הקנאי החליט על שגרת יום הכוללת הטלת שתן אל תוך קערות, שאותן שפך אל תוך דירת שכניו. לדברי המתלונן, הפניות למשטרה לא ממש הועילו. כנראה שהטלת שתן על שכנים אינה נחשבת ל"עניין ציבורי". אפילו פנייה לתחנה לבריאות הנפש המקומית לא הביאה את הגאולה.

בירושלים לא חסרים מתחים בין חילונים ודתיים. זה לא סיפור חדש. אבל המקרה שהגיעה למשרדי האגודה הפתיע אפילו את אלה שחשבו שראו כבר הכל. בשכונת הר נוף שבעיר שמעו הדיירים באחד הבתים המשותפים קולות תפילה גדולים ורמים העולים מאחת הדירות. בדיקה לעומק גילתה כי בעלי אחת הדירות החליטו להפוך את ביתם בשבתות לבית כנסת. לא סתם עמדת תפילה קטנה בהול, אלא היכל תפילה עם ספר תורה, במת חזן ומה לא. וכדי שיוכלו להיכנס למקום כמה שיותר מתפללים, החליטו בעלי הדירה לסגור את יציאת החירום של הבניין כולו. מה עושים? פונים לוועד הבית. לא בדיוק. מסתבר שוועד הבית הוא הדייר שהקים את בית הכנסת...

אל האגודה לתרבות הדיור הגיעה תלונה די מקורית: גשם של פרחים. לא, ימות המשיח עדיין לא הגיעו. הנה הסיפור: אחת הדיירות בבית המשותף רכשה אדניות לתפארת, זרעה שתילים וקישטה את מרפסתה בגן קטן, נעים ופורח. אבל צמחים נוהגים מדי פעם להשיר עלה או שניים, ולפעמים גם עלי כותרת צבעוניים. הרוח, מצידה, נהגה להטיל את כל הקונפטי הטבעי הזה היישר אל מרפסתה של השכנה שמתגוררת בקומה נמוכה יותר. טענות, מחאות, איומים – שום דבר לא עזר. לבסוף הגיעו הצדדים לבית המשפט. הפתרון היה יצירתי למדי: נקבע כי לגדל פרחים מותר ורצוי – אבל צריך גם לקחת אחריות. השופט פסק כי בכל פעם שיתעופפו להם עלים ממרפסת למרפסת, תרד השכנה חובבת הפרחים אל הדיירת מהקומה התחתונה ותנקה היטב את מה שהותירו אחריהם פרחיה האהובים.