הסתיו הוא הזמן הטוב ביותר לחדש את הגינה המשותפת ולהפוך אותה לאלמנט דינמי, מפתיע ומלא שלווה. מה לשתול לקראת החורף? כיצד לבחור גנן? מהו יתרונן של הפקעות? וכיצד לנצל את כל הטוב שמציעה הגינה?

הסתיו, שרק הופיע (ומיד ייעלם לטובת החורף), נחשב לתקופה הטובה ביותר לתכנן או לחדש את הגינה שלכם בבית המשותף – במיוחד עבור סוגים רבים של צמחים, שנהנים מתנאי המעבר הנעימים שבין הקיץ הלוהט לחורף הקר. זה הזמן לא רק לשתול ולזרוע, אלא גם לדשן, להכשיר שטחים חדשים ולגזום ענפים סוררים של צמחים שלוחי רסן. בקיצור, הגיע הזמן להפוך את הגינה המשותפת לאלמנט דינמי, בדיוק כפי שגינה צריכה להיות.

לכך מצטרפת העובדה שבעידן המודרני, רובנו מתגוררים באזורים עירוניים שאינם תמיד משופעים בריאות ירוקות – החיוניות כל כך לגוף ולנפש. אז הנה התירוץ המושלם להפוך את הסביבה הקרובה שלכם לאי של שלווה בלב הכרך הסואן. איש מקצוע הוא עניין חיוני, אך ישנם שינויים רבים שתוכלו לעשות גם בעצמכם, במיוחד אם אתם מתגוררים בבית משותף שנהנה מהרמוניה ומגיבוש חברתי.

לפני שנאחוז במעדר, כדאי לזכור שחידוש גינה קיימת (ואפילו הקמת גינה מבראשית) היא עניין פחות מסובך או יקר ממה שנדמה לרובנו.

מני שדמי, מתאגיד משתלות חישתיל, ממליץ על שלושה צמחי חורף שיתאימו לגינות רבות. את הצמחים מומלץ לשתול בתקופת הסתיו ותחילת החורף, כדי ליהנות מפריחתם במחצית השנייה של החורף ובאביב. הראשון הוא הגודטיה. כל אחד מכיר את הפריחה המרשימה, המופיעה בחודשי האביב המוקדמים בכיכרות ואיי תנועה. זוהי פריחתו הנפלאה של צמח הגודטיה. הבעיה היא שבדרך כלל רוב האנשים רואים את הפריחה באביב ורצים לקנות את הצמח במשתלה, אלא שזו תקופה שאינה מתאימה לנטיעתו. אם גם אתם רוצים ליהנות – שתלו ממש עכשיו. מפברואר והלאה תזכו לפריחה המיוחלת.

גם בצמח המכונה נמזיה נזכרים רק כאשר הוא מתחיל לפרוח. מומלץ לשתול אותו בימים אלה, ולזכות בפריחה בחודש פברואר. צמח נהדר נוסף הוא הרקפת, שתמוקם בפינות מוגנות רוח, גם באזורים הקרים של צפון הארץ. ניתן לגדל אותה בשמש ישירה בעונת הסתיו והחורף, או בחצי צל. עם זאת, כאשר קונים רקפות, יש לשים לב למספר מדדי איכות: על העלווה לכסות את כל פני העציץ בכיפה אחידה וסגורה, מבלי שהעלים יטו למטה עקב משקלו הגדול של החלק הרחב של העלה. רקפת טובה היא כזו שמצריכה אותנו להסיט מעט את העלים כדי להשקותה כהלכה. בנוסף, עלי העלווה צריכים להיות מוצקים ולא להימעך תחת לחיצה קלה. עליהם להיות חלקים ובוהקים בצבע ירוק זוהר, ולא בצבע מט. רקפת עם עלים בצבע מט עמום סובלת כנראה משורשים פגומים, ולא תחזיק מעמד בגינה זמן רב.

אם מדברים על אסתטיקה, יש לזכור שנושא לא פחות חשוב מהיופי הוא גם הריח. מומלץ לשלב צמח או שניים שיעניקו לסביבה ריחות פריחה נעימים, במיוחד בשעות הערב: יסמינים, יערת הדבש, אלמון הודי ואחרים. עם זאת, יש לזכור כי פרחים אלה לא יאהבו את החיים בצל מלא, אלא יעדיפו להימצא תחת קרני השמש.

הסתיו ותחילת החורף הן העונות הטובות ביותר לאמץ גם את פקעות העונה, שיפרחו בסוף החורף ובאביב. איריס גלזמן ממשתלות וונדי מסבירה כי שילובן עם שאר צמחי הגינה מעניק מופע של התחדשות ומראה טבעי. הפקעות מניצות בגינה מתחילת החורף – תחילה כעלים בלבד, ורק מאוחר יותר הן פורחות בהתאם לזמנן ולמזג האוויר. מומלץ לשלב בגינה חצבים ואמריליס בלדונה שפורחים בסתיו, ספקרסיס ופרזיות עם עמודי פריחה גבוהים בשלל צבעים, וכמובן – אירוסים, נרקיסים, צבעונים, נוריות וכלניות, שפורחים באביב בשלל צבעים לזמן רב. יש לשתול אותם באדמה שבגינה, במסלעות, כבודדים ובקבוצות, וכמובן – גם במכלים. מי שרוצה פקעות ייחודיות ונדירות יותר, יבחר בסייפנים למיניהם, דוביניה, רומוליאה וגיזוריזה בצבעים שונים. עם זאת, הן קצת פחות קלות לגידול.

כמה תצטרכו להשקיע בגידול הפקעות? מסתבר שלא יותר מדי. הבצל והפקעות מכילים את מלאי המזון הדרוש ליצירת העלים והפרח, ולכן אין צורך בטיפול רב להצלחת הגידול. יש לדאוג לזיבול ולאוורור הקרקע, כמו גם להשקיה מועטה עד שיגיעו הגשמים הרציניים. חלק מהפקעות והבצלים צריכים טיפול מקדים לפני השתילה: על הצבעונים להיות מאוחסנים בקירור מספר שבועות לפני השתילה. את הכלניות והנוריות יש להשרות במים למספר שעות. ובעוד כחצי שנה, כאשר הפריחה תסתיים והעלים ייבלו, ניתן להוציא את הפקעות מהקרקע ולשמור אותן במקום חשוך ויבש עד לעונה הבאה.

כיום, עם העלייה ברמת החיים והתפתחות תרבות הפנאי, אנו עדים לריבוי תוכניות הטלוויזיה  ולקורסי המזון העושים שימוש רב בתבלינים יבשים וטריים, מסורתיים ו"חדשים". ואכן, פינה קטנה בגינה – לשימוש הדיירים – יכולה להיות מוקדשת לגידול עשבי תבלין. גם בריא, גם פונקציונלי וגם אופנתי. לא רק בגלל הטרנד – התבלינים הטריים הפכו למרכיב חשוב בצרכים הקולינריים שלנו. מה יותר נפלא מלצאת החוצה ולתכנן את הארוחה לפי מגוון העלים שעומדים לרשותנו בגינה? וכבר אמרנו: אם הבית המשותף בו אתם מתגוררים גם נהנה מליכוד חברתי – מה טוב.

ניתן לגדל בלי בעיה מיוחדת, ובאמצעים פשוטים, סוגים רבים של צמחי תבלין. את השתילה ניתן לבצע בכל עונה. במשתלת וונדי מציעים לחובבי הבישול להכין עציצים או פינות בגינה לפי סוגי השימוש. למשל, אדנית איטלקית ובה אורגנו, בזיליקום, זעתר וטימין, שיעשירו מאכלי פסטה ופיצות. במקום אחר אפשר לשלב תבלינים למשקאות שונים – מליסה, לואיזה, נענע ומרווה, שכל שילוב שלהם במשקה חם או קר נחשב כמנצח. פינת הסלט תכיל מיני עלי סלט כגון רוקט, רוקולה, עיריות למיניהן, כוסברה פטרוזיליה ועוד. מעבר לאלה, מומלץ להקדיש פינה גם לנותני הטעם החשובים, שיגוונו ויעדנו את תבשילי הבשר והדגים: טרגון, קארי, רוזמרין ומרווה מסוגים שונים.  את צמחי התבלין מומלץ למקם באזור שבו מאירה השמש לפחות חלק מהיום (מערב או מזרח יתאימו), להשקות אותם באופן סדיר וכמובן – להעניק להם הרבה אהבה.

להציל את המוצל

בכל גינה, ובמיוחד בזו הממוקמת בבית משותף, ישנם שטחים מוצלים מאוד, בהם יתקשו לשגשג סוגים רבים של צמחים. אם אתם מעוניינים לחדש את הגינה, מומלץ להשתמש באותם אזורים  להצבת מרכיבי טבע דומם – חלוקי נחל, מסלעות, משטחי חצץ, כדי חרס, אדני רכבת ואפילו ספסלים ובריכות נוי זעירות. כל אלה, בשילוב מגוון הצמחים, יעניקו לגינה ערך מוסף ויהפכו אותה למקום שוקק חיים. למעשה, אותם אלמנטים דוממים אינם משמשים רק לצורך אסתטי, אלא גם מצילים את השטחים החשוכים יותר מפני הפיכתם לשממה לא מנוצלת. נכון, מדובר בהשקעה כספית לא מבוטלת, אך בטווח הרחוק מדובר בעניין משתלם, מאחר שחצץ אבן, קרמיקה ומיני ריצוף דורשים אחזקה מזערית, אם בכלל.

המלצה: עדיף קודם לשתול את הצמחים שיעטרו את הגינה, ורק אחר כך לקבוע אילו פריטים ואלמנטים יתווספו אליהם בהתאם.

ואם מדברים על תוספות לצמחייה, כדאי לשקול גם הקמת טרסות. במקור, השימוש בטרסות נולד מהצורך של הכשרת שטח משופע לגינון, אך הן מאפשרות גם יצירת משטח גינון תלת מימדי ופתרון טבעי ונעים לעין להסתרת קיר וליצירת דירוג, או לחלופין – ליצירת ערוגה מוגבהת בגינה. באמצעות בניית טרסה ניתן להגן על הצמחייה ממשחקי כדור ובעלי חיים, וכמובן – להבליט את הצמחים. במשתלות השונות ניתן למצוא מגוון גדול של חומרים המיועדים להקמת טרסות, בהם אבני שכבות מסותתות, סלעי נוי, טרסות עץ לפי מידה, אדני רכבת ועוד. אגב, מחומרים אלה ומאחרים אפשר גם להקים רשת שבילים לתפארת, המובילים אל פינות חמד בגינה.

עסקי "שידוכים"

אין דבר קל ומענג יותר מאשר לבחור שתילים וצמחים הישר מהמדף. מה שיותר מורכב הוא ההתאמה בין הצמחים השונים לתנאים הסביבתיים בגינה שלכם. מי שלא יתאים – פשוט לא ישרוד. הפרמטרים החשובים ביותר לצורך כך הם מידת התאורה הטבעית הקיימת בגינה, וסוג הקרקע. שלא כמו סוגים רבים של דשא, המתאימים לסוגים שונים של קרקע, צמחייה טרופית, למשל, תשגשג אך ורק בקרקע מנוקזת. במילים אחרות, שלוליות חורף שאינן מחלחלות או מנוקזות ביעילות, יהרסו חיש מהר את חלום הגינה הטרופית. במקרה זה, חובה להתייעץ עם אנשי מקצוע (ראו מסגרת).

גם לתאורה יש תפקיד חשוב. היא אינה מתמצה רק במושגים של "אור ישיר" או "צל". ישנן דרגות חשיפה שונות, שרק איש מקצוע יידע להתאימן לאופי הצמחייה הנבחרת. עם זאת, כדאי לזכור כי ככל שהאזור בגינה זוכה ליותר אור ישיר, כך קל לגדל בו מגוון גדול יותר של צמחים. כלל נוסף (אם כי לא מוחלט) טוען כי צמחים בגוון ירוק, לבן או צהוב מסוגלים להתמודד לא רע עם אזורים פחות מוארים. אזורים אלה מתאימים גם למינים רבים של פרחים.

האילוץ לבנות בתים משותפים רבים על עמודים, מכתיב צל רב. אך גם לצל יש דרגות שונות, ולעיתים מספיקה שעה אחת של שמש ישירה החודרת לתחומי הצל כדי לשנות את התמונה. באזורים מסוג זה ניתן לשתול צמחים כגפנית, סיגלית אוסטרלית או מרווה. עם זאת, אזור הנמצא בעומק של שלושה מטרים ויותר מהכניסה למתחם המוצל נחשב כבר "צל עמוק", בו מסוגלים לצמוח יחידי סגולה בלבד, בהם פילדנדרום ביפי, אגליאונימה, מונסטרה, סנסווריה, סינגוניום, פוטוס או ציקס.

אגב, אפילו הדשא, שלעיתים קרובות נראה לנו מובן מאליו, לא יצמח כראוי באזורים בהם כמויות האור קלושות. לכן, מומלץ להתייעץ ולהתאים לכל גינה את סוגי הדשא המתאימים לה.

הדשא של השכן, ושלי

מחקרים מראים שלדשא יש חשיבות רבה ביותר בהפחתת רעש, הפחתת קרינה, קירור סביבת הבית, מניעת אבק ובוץ ועצירת סחף. בעת בחירת זן הדשא, יש לקחת בחשבון גורמים רבים, בהם תנאי הסביבה, מטרת השימוש (בילוי פעיל או קישוט), האזור האקלימי שבו אתם נמצאים, תנאי הקרקע, רמת האחזקה שהדשא דורש, ועוד.

יובל סלע, מנכ"ל מרבדשא, משתלות גבעת ברנר, מספק הנחיות כלליות לבחירה נכונה של זן הדשא: "הפעולה החשובה ביותר בנושא המדשאה, היא בחירת זן הדשא המתאים. אין זן 'אידיאלי'. כל זן והתאמתו למטרות ולתנאים המיוחדים. למרות שזני הדשא השונים נראים מאוד דומים זה לזה, יש ביניהם הבדלים רבים. לכן, כדאי להשקיע מחשבה בנושא הבחירה ולהתייעץ עם מומחים". לדבריו, יש מספר כללים בעת בחירת זן הדשא:

- תנאי הסביבה: הגורם העיקרי הוא מספר שעות הקרינה הישירה של השמש. יש הבדלים ניכרים בעמידותם של זני הדשא לתנאי צל חלקי.

- מטרת השימוש בדשא: לבילוי או לקישוט. הדשא שמיועד לבילוי או למשחקים של ילדי הבניין צריך להיות עמיד בדריכה, ירוק תמיד ומתחדש בקצב מהיר לאחר נזק. דשא למטרות בילוי או לקישוט, רצוי שיהיה עדין, צפוף ואחיד.

- האזור האקלימי: הגורם החשוב ביותר הוא טמפרטורות קיצוניות בחורף ובקיץ. יש זני דשא שמתאימים יותר לחום, ויש שמתאימים לקור. יש לקחת בחשבון גם את הלחות היחסית.

- תנאי הקרקע: האם מדובר בקרקע קלה (חולית) או כבדה (חרסיתית)? גם לעומק הקרקע, לשיפועים ולפוריות הכללית שלה יש השפעה רבה, וזני דשא רבים מגיבים באופן שונה לתנאי קרקע שונים.

- גודל וצורת השטח: מדשאה קטנה ומפותלת דורשת אחזקה מרובה. מקומות המפגש עם ערוגות צמחי נוי, יוצרים בעיה של חדירת שלוחות הדשא. לכן, במדשאה קטנה עדיף זן דשא בעל קצב צימוח איטי או חסר שלוחות תת-קרקעיות.

- רמת האחזקה: בתחום זה, הגורמים הקובעים הם המטרה והתקציב. יש זנים המתאימים לרמת אחזקה נמוכה (זולה) או גבוהה (יקרה) ליחידת שטח. מדובר בכמויות המים להשקיה, תדירות הכיסוח, הדישון ועוד.

תכננתם, שתלתם, זרעתם, דישנתם, שילמתם לגנן, ועתה אתם ניצבים בפני גינה לתפארת. עכשיו הגיע הזמן לחשוב על העתיד: התחזוקה השוטפת. לב ליבה של הגינה היא מערכת ההשקיה. גם השכן המסור ביותר לא יוכל לחקות בהצלחה את ביצועיה של מערכת ההשקיה, בה כל צמח זוכה לכמות המים לה הוא נזקק. כיום, מערכות השקיה אוטומטיות הן בגדר חובה של ממש. מדובר בראש ובראשונה במערכת החוסכת במים. בנוסף, תוכלו להיפרד לשלום מהוויכוחים על תורנויות ההשקיה.

מחירן של המערכות הפשוטות יחסית מתחיל ב-1,000 שקל, ומסתיים בכמה אלפים טובים. מי שאמור לבחור את המערכת שתתאים לכם – לפי הפונקציות השונות שהגינה דורשת – הוא הגנן ששכרתם. למרות זאת, מומלץ לבקר באחת מהחנויות המתמחות בתחום כדי לקבל רקע כללי.

יכול להיות שדובי הדוברמן ומיצי החתולה הם חבריכם הטובים ביותר, אבל מודעות לגינה שזה עתה הקמתם – עדיין אין להם. עבורם זהו מגרש משחקים בו אפשר לעשות הכל – מעשיית הצרכים ועד לחפירות באדמה, השחתת צמחים עדינים ושאר תעלולים. לפני שאתם רצים להקיף הכל בגדר, זכרו כי היא עלולה לפגום באסתטיקה של הגינה ולהפוך אותה למעין גן נעול. פתרון יעיל הוא הקפדה על נעילת חדר האשפה ועל סגירת הפחים. גם שימוש ברצועה לכלבים הוא חיוני.

עניין נוסף הקשור לשמירה על הגינה הוא הימנעות מ"תרומת" כל מיני עציצים חבוטים שהחלטתם להיפטר מהם. מה שלא מתאים למרפסת הפרטית שלכם, בוודאי לא ישמח את הגינה המפוארת שהקמתם. בקיצור, יש להימנע מהפיכת הגינה למחסן גרוטאות.

לסיום, כדאי לזכור שהגינה אינה רק מוזיאון ויש לנצלה ככל שניתן. ועדי בתים בעלי יוזמה מוזמנים לארגן פעילויות משותפות עם הילדים בגינה (על חשבון בהייה במסך הטלוויזיה או במחשב – הם יודו לכם על כך). אפשר לגדר עבורם חלקת אדמה קטנה, ולתת להם את האחריות על טיפוחה. הם ינכשו עשבים, יגזמו, ישקו, יגרפו, ובכלל – יהפכו אולי לילדי טבע אמיתיים.